מהר"ם על בבא מציעא מ״ו

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור בבא מציעא מ״ו
1 וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר: הֲרֵי הֵן מְחוּלָּלִין עַל מְעוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי בַּבַּיִת. טַעְמָא דְּאֵין בְּיָדוֹ מָעוֹת, הָא אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ מָעוֹת – לַיקְנֵי לְהוּ לְאִידַּךְ בִּמְשִׁיכָה וּפָרֵיק, דְּהָכִי עֲדִיף, דְּהָוֵה לֵיהּ נֻכְרַאי.
2 וְאִי אָמְרַתְּ מַטְבֵּעַ נִקְנֶה בַּחֲלִיפִין: נִיקְּנוֹ לֵיהּ מָעוֹת לְהַיְאךְ אַגַּב סוּדָר, וְלִפְרוֹק! דְּלֵית לֵיהּ סוּדָר. וְנַקְנִינְהוּ נִהֲלֵיהּ אַגַּב קַרְקַע! דְּלֵית לֵיהּ קַרְקַע.
3 וְהָא עוֹמֵד בַּגּוֹרֶן קָתָנֵי! בְּגוֹרֶן שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וְאִיכְּפַל תַּנָּא לְאַשְׁמוֹעִינַן גַּבְרָא עַרְטִילַאי דְּלֵית לֵיהּ וְלָא כְּלוּם? אֶלָּא לָאו, שְׁמַע מִינַּהּ: אֵין מַטְבֵּעַ נִקְנֶה בַּחֲלִיפִין. שְׁמַע מִינַּהּ.
4 וְאַף רַב פָּפָּא הֲדַר בֵּיהּ. כִּי הָא דְּרַב פָּפָּא הֲווֹ לֵיהּ תְּרֵיסַר אַלְפֵי דִּינָרֵי בֵּי חוֹזָאֵי, אַקְנִינְהוּ לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר אַחָא אַגַּב אַסִּיפָּא דְּבֵיתֵיהּ. כִּי אֲתָא, נְפַק לְאַפֵּיהּ עַד תְּווֹךְ.
5 וְכֵן אָמַר עוּלָּא: אֵין מַטְבֵּעַ נַעֲשֶׂה חֲלִיפִין. וְכֵן אָמַר רַב אַסִּי: אֵין מַטְבֵּעַ נַעֲשֶׂה חֲלִיפִין, וְכֵן אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין מַטְבֵּעַ נַעֲשֶׂה חֲלִיפִין.
6 אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי אַבָּא לְעוּלָּא: הֲרֵי שֶׁהָיוּ חֲמָרָיו וּפוֹעֲלָיו תּוֹבְעִין אוֹתוֹ בַּשּׁוּק, וְאָמַר לַשּׁוּלְחָנִי: תֵּן לִי בְּדִינָר מָעוֹת וַאֲפַרְנְסֵם, וַאֲנִי אַעֲלֶה לְךָ יָפֶה דִּינָר וּטְרֵיסִית מִמָּעוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי בְּבֵיתִי. אִם יֵשׁ לוֹ מָעוֹת – מוּתָּר, וְאִם לָאו – אָסוּר. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ אֵין מַטְבֵּעַ נַעֲשֶׂה חֲלִיפִין, הָוְיָא לֵיהּ הַלְוָאָה, וְאָסוּר! אִשְׁתִּיק.
7 אֲמַר לֵיהּ: דִּלְמָא אִידֵּי וְאִידֵּי בִּפְרוּטָטוֹת שָׁנוּ, דְּלֵיכָּא עֲלַיְיהוּ טִבְעָא. וְאִידֵּי וְאִידֵּי פֵּירָא הָווּ, וּמִשּׁוּם הָכִי נִקְּנוֹ בַּחֲלִיפִין. אֲמַר לֵיהּ: אִין, דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי: יָפֶה דִּינָר וּטְרֵיסִית, וְלָא קָתָנֵי: דִּינָר יָפֶה וּטְרֵיסִית. שְׁמַע מִינַּהּ.
8 רַב אָשֵׁי אָמַר: לְעוֹלָם בְּדָמִים וּבִפְרוּטָטוֹת, כֵּיוָן דְּאִית לֵיהּ, נַעֲשֶׂה כְּאוֹמֵר: הַלְוֵינִי עַד שֶׁיָּבֹא בְּנִי אוֹ עַד שֶׁאֶמְצָא מַפְתֵּחַ.
9 תָּא שְׁמַע: כׇּל הַנַּעֲשֶׂה דָּמִים בְּאַחֵר, כֵּיוָן שֶׁזָּכָה זֶה – נִתְחַיֵּיב זֶה בַּחֲלִיפִין. כׇּל הַנַּעֲשֶׂה דָּמִים בְּאַחֵר, מַאי נִיהוּ – מַטְבֵּעַ, וּשְׁמַע מִינַּהּ מַטְבֵּעַ נַעֲשֶׂה חֲלִיפִין!
10 אָמַר רַב יְהוּדָה, הָכִי קָאָמַר:
11 כׇּל הַנִּישּׁוֹם דָּמִים בְּאַחֵר, כֵּיוָן שֶׁזָּכָה זֶה נִתְחַיֵּיב זֶה בַּחֲלִיפִין.
12 הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: כֵּיצַד? הֶחְלִיף שׁוֹר בְּפָרָה אוֹ חֲמוֹר בְּשׁוֹר. שְׁמַע מִינַּהּ.
13 וּלְמַאי דִּסְלֵיק אַדַּעְתֵּיהּ מֵעִיקָּרָא – מַטְבֵּעַ, מַאי ״כֵּיצַד״? הָכִי קָאָמַר, וּפֵירֵי נָמֵי עָבְדִי חֲלִיפִין, כֵּיצַד – הֶחְלִיף שׁוֹר בְּפָרָה אוֹ חֲמוֹר בְּשׁוֹר.
14 הָנִיחָא לְרַב שֵׁשֶׁת, דְּאָמַר פֵּירֵי עָבְדִי חֲלִיפִין, אֶלָּא לְרַב נַחְמָן, דְּאָמַר: כְּלִי – אִין, אֲבָל פֵּירֵי לָא עָבְדִי חֲלִיפִין, מַאי ״כֵּיצַד״?
15 הָכִי קָאָמַר: יֵשׁ דָּמִים שֶׁהֵן כַּחֲלִיפִין, כֵּיצַד? הֶחְלִיף דְּמֵי שׁוֹר בְּפָרָה אוֹ דְמֵי חֲמוֹר בְּשׁוֹר.
16 מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן? סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹחָנָן. דְּאָמַר: דְּבַר תּוֹרָה מָעוֹת קוֹנוֹת. וּמִפְּנֵי מָה אָמְרוּ מְשִׁיכָה קוֹנָה – גְּזֵירָה שֶׁמָּא יֹאמַר לוֹ: נִשְׂרְפוּ חִטֶּיךָ בָּעֲלִיָּיה.
17 וּמִלְּתָא דִּשְׁכִיחָא – גְּזַרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן. מִלְּתָא דְּלָא שְׁכִיחָא – לָא גְּזַרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן.
18 וּלְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר מְשִׁיכָה מְפוֹרֶשֶׁת מִן הַתּוֹרָה, הָנִיחָא אִי סָבַר לַהּ כְּרַב שֵׁשֶׁת, מְתָרֵץ לַהּ כְּרַב שֵׁשֶׁת.
19 אֶלָּא אִי סָבַר לַהּ כְּרַב נַחְמָן, דְּאָמַר: פֵּירֵי לָא עָבְדִי חֲלִיפִין וּמַטְבֵּעַ לָא קָנֵי, הֵיכִי מְתָרֵץ לַהּ? עַל כֻּרְחָךְ כְּרַב שֵׁשֶׁת מְתָרֵץ לַהּ.
20 תְּנַן: כׇּל הַמִּטַּלְטְלִין קוֹנִין זֶה אֶת זֶה. וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: וַאֲפִילּוּ כִּיס מָלֵא מָעוֹת בְּכִיס מָלֵא מָעוֹת! תַּרְגְּמָא רַב אַחָא: בְּדִינָר אַנְיָקָא וַאֲנִיגְרָא, אֶחָד שֶׁפְּסָלַתּוּ מַלְכוּת, וְאֶחָד שֶׁפְּסָלַתּוּ מְדִינָה.
21 וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן פְּסָלַתּוּ מַלְכוּת – מִשּׁוּם דְּלָא סָגֵי כְּלָל. אֲבָל פְּסָלַתּוּ מְדִינָה, דְּסָגֵי לֵיהּ בִּמְדִינָה אַחֲרִיתִי – אֵימָא אַכַּתִּי מַטְבֵּעַ הוּא וְאֵין מַטְבֵּעַ נִקְנֶה בַּחֲלִיפִין.
22 וְאִי אַשְׁמְעִינַן פְּסָלַתּוּ מְדִינָה – מִשּׁוּם דְּלָא סָגֵי לֵיהּ לָא בְּצִנְעָא וְלָא בְּפַרְהֶסְיָא. אֲבָל פְּסָלַתּוּ מַלְכוּת, דְּסָגֵי לֵיהּ בְּצִנְעָא – אֵימָא אַכַּתִּי מַטְבֵּעַ הוּא, וְאֵין מַטְבֵּעַ נִקְנֶה בַּחֲלִיפִין. צְרִיכָא.
23 אָמַר רַבָּה אָמַר רַב הוּנָא: ״מְכוֹר לִי בְּאֵלּוּ״, קָנָה,
פירוש מהר"ם על בבא מציעא מ״ו
1 גמ' דלית ליה סודר וכו'. על כרחך צריך לפרש דגם לחבירו אין לו סודר דאל"כ יקנה לו חבירו סודר שלו במשיכה ואח"כ יקנה לו המעות על ידי סודר ועוד לרב דאית ליה קונין בכליו של קונה מאי איכא למימר דאי אית ליה לחבירו סודר יקנה לו המעות ע"י סודר. ומיהו זה נוכל ליישב דלוי איירי שאין לבעל המעות סודר ולרב איירי שאין להזוכה סודר אבל מ"מ משום קושיא הראשונה שהקשינו צריך לומר שאין לשניהם סודר:
2 תוס' ד"ה ונקנינהו נהליה אגב קרקע וכו' וה"ה בבריא מדקנינהו רב מרי וכו'. ר"ל דליכא למימד דדוקא במתנות שכ"מ אמרינן דנקנין בהודאה אבל בבריא לא זה אינו משום דהתם קאמר מתנת שכ"מ כירושה שויוה רבנן כל היכא דאיתא בירושה איתא במתנה וכל היכא דליתא בירושה ליתא במתנה וכו' ורב מרי לא הוי בר ירושה דהורתו לא הוה בקדושה וא"כ אם איתא דהודאה לא קניא בבריא לא הוה קנינהו רב מדי אפילו בשכיב מדע אלא ודאי דגם בבריא קניא הודאה:
3 ד"ה נעשה כאומר לו וכו' וי"ל דהכא אינו נותן לו אותה מטבע וכו'. עיין באשר"י דדבריו מבוארים בפירוש התוס' וגריס בגמרא רב אשי אמר לעולם בדמים ופרוטות פירוש שהשולחני נותן לו מעות והוא נותן לו פרוטות ולגירסא זו יתיישב יותר פירוש התוס':
4 ד"ה כל הנעשה דמים וכו'. עד נתחייב המוכר ליתן לו חליפין ואי ל"ג זה שני הכי קאמר כצ"ל:
5 בא"ד פי' המוכר בהנאה שקבל ממנו הלוקח מטבע כצ"ל:
6 ד"ה שמע מינה מטבע נעשה חליפין וכו' וי"ל דלא שכיחא מלתא שיקנה המעות דרך חליפין וכו' דדרך חליפין שאינן שוות מעות המקח וכו'. לשון התוס' אינו מתיישב שפיר וגם יש לדקדק דהיה להם לפרש בקצרה דבחליפי מעות לא שייך למגזר שמא יאמר נשרפו חטיך בעלייה שהרי אינו נותן לו כל דמי המקח וכיון דלא קיבל המוכר כל המעות טרח ומציל פן יסרב הלוקח ליתן לו מותר המעות דוגמת שפירשו לאחר זה בסמוך בקנין חליפין שע"י סודר ונראה שהצעת דברי התוס' כך הם דסבירא להו דלשון המשנה דקתני כל הנעשה דמים באחר וכו' לפי מה דסבירא ליה להמקשה השתא דמאי ניהו מטבע משמע שנתן הלוקח למוכר כל המעות ששוה המקח דרך חליפין ולכך מקשי התוס' שפיר ואם תאמר והלא יאמר נשרפו חטיך בעלייה ומתרץ י"ל דלא שכיח וכו' ר"ל דלא שכיחא מלתא שיתן הלוקח להמוכר כל המעות דהיינו כל דמי שווי המקח ויקנה אותן לו דרך חליפין משום דדרך סתם חליפין שאינן שוות מעות המקח ולא שכיח שיתן המוכר חפצו בחליפי מעות שאינן שוות המקח ולכך גם זה שיתן הלוקח כל מעות המקח דרך חליפין ג"כ אינו שכיח ומלתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן ולכך אם יזדמן לפעמים שנותן הלוקח כל מעות המקח להמוכר ומפרש שנותנן לו בתורת חליפין קנה ולא גזרו שמא יאמרו נשרפו חטיך בעלייה כן נראה לי המשך דברי התוס' ועכ"פ האי וא"ת שמקשין התוס' לא קאי אלא על התירוץ הראשון של התוס' שפירשו הני מילי סתמא אבל אי מפרש בתורת חליפין קני דהא לפי האי נמי דפירש וכו':
7 ד"ה ופירי נמי עבדי חליפין וכו' למאי דשני כל הנישום אתי שפיר אפילו לרב נחמן וכו'. ר"ל דלמאי דשני כל הנישום אתא רישא למעוטי מטבע וסיפא דכיצד אתי שפיר כפשוטה דאיירי בשור ופרה חיים ואתא שפיר אפילו לרב נחמן אבל לפי מאי דסלקא דעתך מעיקרא דקתני כל הנעשה דמים וכו' ואתא לאשמועינן דאפילו מטבע נעשה חליפין א"כ אי סיפא דכיצד החליף שור בפרה איירי בחיים דהוי כלי הוי לה משנה שאינה צריכה דכיון דאשמועינן רישא דאפילו מטבע נעשה חליפין כ"ש שור ופרה חיים דהוו כלים ולכך על כרחך צריך לפרש הסיפא דלא איירי בחיים אלא בשר שור בבשר פרה ואשמועינן דפירי נמי עבדי חליפין:
8 בא"ד דמסתמא לא יחלוק וכו' וצ"ל לדידיה ופירי נמי עבדי חליפין וכו'. ר"ל ולכך צריך רב נחמן לתרץ דמאן דאמר מטבע נעשה חליפין מפרש המשנה ויש דמים וכו' ואינו מפרש המשנה כדסלקא דעתין מעיקרא כל הנעשה דמים וכו' דלאותו פירוש צריך לפרש הסיפא ופירי נמי עבדי חליפין דלא כרב נחמן: